דף הבית » החתן והכלה

מי זו הכלה ?

עינב נולדה בשנת 1982 במושב עשרת, בת לגפני ואריק ואחות לאדר ושקד. בילדותה השתתפה בחוגי טניס (וגם זכתה בכמה מדליות) והתעמלות קרקע והייתה חניכה ומדריכה בשבט הצופים "אריות" בגדרות. בשנת 2000 עינב סיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון גבעת ברנר והתגייסה לצה"ל. בצבא שירתה עינב כמדריכה ביחידת "מורן" של חיל התותחנים הממוקמת בבסיס במצפה רמון, שם הדריכה לוחמים ומפקדים בסימולטור של היחידה. מיד לאחר השחרור מהצבא (ממש באותו היום) עינב ועילי טסו לטיול בארה"ב, שם טיילו בעיקר בפארקים שבמערב ארה"ב כחופשה לפני תחילת הלימודים. עם החזרה לארץ עינב החלה את לימודי התואר הראשון במדעי המוח באוניברסיטת בר אילן. לפני שנתיים התחילה את התואר השני בפסיכולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת תל-אביב, ובימים אלה, בין מדידות שמלה לטעימות של הקייטרינג, היא נמצאת במרוץ אחרי הזמן כדי להספיק ולהגיש עוד לפני החתונה את עבודת התזה שהיא כותבת בנושא "תפיסת זמן".

מה עוד ? בקיץ עינב אוהבת לטייל ולרכב על אופניים (מתי שיש זמן עם כל הלימודים האלה...), בחורף לעשות סקי וסנובורד, היא בחורה מאוד שלווה ורגועה, שאוהבת מוזיקה עברית ולאכול את מה שעילי מבשל לה....

מי זה החתן ?

עילי נולד ב- 1979 בעומר, בן לחיה ורוני ואח לגל ותם. במשך כל שנות צעירותו היה פעיל מאוד בשבט הצופים שבישוב (למעשה, הוא פעיל בצופים עד היום, ומנהל את אתר האינטרנט של התנועה). לאחר שסיים ללמוד בתיכון "אשל הנשיא", עשה שנת שירות כחבר בצוות הנהגת דרום של תנועת הצופים ואחר-כך עוד ריכז שנה נוספת את שבט "במדבר". לצבא הוא התנדב לשירות ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין, ושבוע אחרי השחרור כבר עבר לגור בירושלים, שם התחיל את לימודי התואר הראשון במשפטים באוניברסיטה העברית. אחרי הלימודים התמחה אצל קפלן-אלון משרד עורכי-דין שם הוא עובד גם היום לאחר שסיים את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי-הדין.

מה עוד ? עילי חובב אוכל טוב (במיוחד אם הוא מוגש במסעדות), אוהב לבשל, לתכנת אתרי אינטרנט, לרוץ בפארק (מפתיע אתכם? זה טרנד חדש יחסית...), ובעיקר להספיק הרבה. וגם לפנק את מותק. בלי סוף.

הסיפור שלנו

אנחנו, עינב ועילי, או כמו שרבים מכירים אותנו - מותק&מותק (או "המותקים"), הכרנו בקיץ 1999, לפני כשמונה שנים, כאשר עילי היה ראש גדוד בקורס ההדרכה של הצופים במצפה רמון ואחראי על צוות המדריכים בו עינב הייתה חברה. בשלבי ההכנות לקורס, עילי היה מאוד אסרטיבי בכל הנוגע לבחירת צוות המדריכים שאיתו הוא יעבוד, והוא לא הסכים לקבל את עינב לצוות משום שלא הכיר אותה. רק אחרי שבירר ושמע עליה דברים טובים ממרכז השבט שלה, הוא השתכנע והסכים לקבל אותה לצוות (מזל, לא ?).

ביום האחרון של קורס ההדרכה, עילי הרגיש ש"יש משהו מיוחד" בעינב, והחליט לנסות לשמור איתה על קשר גם אחרי שהקורס יסתיים. אחרי הקורס עילי התחיל להתקשר לעינב כל כמה ימים, וביחד ניהלנו שיחות טלפון ארוכות מאוד שהפכו לאט לאט לשיחות יומיות. עילי ניסה להתחיל עם עינב כבר בהתחלה, אבל עינב היתה תמימה מדי ולא הצליחה להעלות על דעתה את האפשרות שמי שהיה ראש הגדוד שלה, וגדול ממנה בכמה שנים, בעצם מתחיל איתה ורוצה בקשר קצת יותר רציני... ככה במשך 8 חודשים ארוכים עילי "משדר" ועינב לא "קולטת", עד שבסוף, כשעילי על סף ייאוש, נפל לעינב האסימון והיא החליטה שלא יזיק לנסות...

במוצ"ש ה-4.3.2000, עלינו על אוטובוס מבאר-שבע לתל-אביב (קו 369), עינב לביתה ועילי לדירה שבה גר בזמן השירות הצבאי. כל הנסיעה היה משהו באוויר, היה הכל, רק לא אומץ... 20 שניות לפני התחנה שבה עינב היתה אמורה לרדת, אזרנו אומץ והתנשקנו בפעם הראשונה. כשהגיע האוטובוס לתחנה, תחושת ההחמצה היתה קשה, והדרך היחידה להתמודד איתה היתה שעילי ירד גם כן מהאוטובוס... האמת היא שמאותו הרגע, עילי קצת הפסיק "לקלוט", ובעצם רק אחרי שבועיים הוא שאל את עינב אם הם חברים. תאריך החברות נקבע רטרואקטיבית, כי שבועיים פז"ם לא הולכים ברגל....

מאז ועד היום אנחנו חברים, כבר 7 שנים וחצי, מתוכם 5 שנים אנחנו כבר גרים ביחד, בהם הספקנו להתגייס, להשתחרר, ללמוד, לעבוד, לטייל בארץ, בארה"ב, באנגליה, בסיני, באוסטריה, לעשות קורס צלילה, לעשות סקי ובחורף האחרון גם סנובורד.

לקראת מרץ 2007 עילי החליט שהגיע הזמן להתחתן, ושאם רוצים לעשות את זה בקיץ הקרוב, צריך להתחיל "לעבוד". ביחד עם חברים הוא עיצב את טבעת האירוסין (דבר שקשה לשמור בסוד כשאתה צמוד לעינב 24 שעות ביממה...), ותיכנן יום כיף שבו רכבנו על אופניים מתל-אביב להרצליה, שם אחרי מסאז' מפנק ב"ספא הבית", שלף ונתן לעינב ספר תמונות המתאר 7 שנות חברות. בסוף הספר מוצגת טבעת האירוסין בשלבי ההכנה שלה (אז עינב התחילה להבין), ובעמוד האחרון שלו - תמונה של עילי, באותו המקום שבו עמדנו ברגע הצעת הנישואין, לבוש באותם בגדים שלבש באותו הרגע ומחזיק את אותו השלט שאיתו הציע לעינב נישואין. אז כבר עינב לגמרי הבינה (כמה בכי....), וכמובן שהסכימה.

הנה התמונה - ככה בדיוק נראה רגע הצעת הנישואין במציאות:

מאז ועד היום אנחנו עסוקים (ומתרגשים) בהכנות לחתונה.

נשמח שתבואו לחגוג עימנו !